חברות אופנה, פרסום, קוסמטיקה ועוד רבים אחרים -שמתעקשים להציג לנו עולם מושלם.
למה? כי מושלם זה מוכרכי כולנו רוצים להיות אנשים מושלמים בעולם מושלם.
כי אנחנו נשלם כל מה שצריך כדי להיראות ולהיות כאלה.
כי יש תעשיות שלמות שמגלגלות כל כך הרבה כסף על חשבון הביטחון העצמי (הלוקה בחסר) שלנו.
אבל רגע, אל תבינו לא נכון. אני בעד טיפוח, ספורט, תזונה נכונה.
אני מתה על שופינג ואיפור ואני מתעסקת לא מעט במראה החיצוני שלי ואני בעד כל דבר שיעשה
לנו טוב ויגרום לנו להרגיש יותר שלמים עם עצמנו. אז איפה עובר הגבול? הגבול הוא אישי לכל אחד.
הגבול יכול להיות כמה אנחנו מוכנים לשלם בכסף, בכאב, בזמן, בויתורים על דברים אחרים.
לי חשוב לדעת עם עצמי שהגבול שלי ברור לי. אבל גם כשהגבול מטושטש, וגם כשלא הכל ״מושלם״,
אני עוצרת לרגע להסתכל בעין אובייקטיבית, אותה העין שמצלמת נשים וגברים אמיתיים,
לא כאלו של פרסומות, ומבינה שההבדל היחיד שהופך תמונה למושלמת הוא אהבה עצמית.
אחרי עשרות ויותר של מצולמים אני יכולה להגיד חד משמעית, שהעבודה היא לגמרי (גם) פנימית.
תתפלאו, אבל גם האנשים ״היפים והנכונים״ ביותר שאני מצלמת לפעמים שונאים להסתכל על עצמם בתמונות.
למרות שהם רזים, חלקים ומתוקתקים. אז תעבדו על החיצוניות שלכם אם היא מפריעה לכם,
אבל זה לא נגמר פה - זה יהיה מושלם רק כשתעבדו גם על הבפנים