נכון, אני אדם בוגר ואני יודעת להפעיל שיקול דעת, אבל זה עדיין מאד קשה לזכור שהרשת החברתית לפעמים,
מה לעשות… משקרת לנו כל כך הרבה דברים יפים וטובים יצאו לי מהרשתות האלו- אני כל הזמן מכירה אנשים
חדשים וטובים, עושה שיתופי פעולה עסקיים, נתקלת בסיפורים מטורפים והרשימה עוד ארוכה, אבל רגע, זה לא הכל.
תנסו לחשוב לרגע: מתי בפעם האחרונה הרגשתם פחות יפים/מוצלחים/"מושלמים"?
לא פחות לעומת עצמכם ביום אחד, אלא פחות ביחס לשאר.
אחת הסיבות שהכי קשה לנו לראות את עצמנו בתמונות היא כי אנחנו באמת מאמינים לשקרים שאנחנו רואים.
זה לא כי אנחנו טיפשים או תמימים, אלא כי זה באמת קשה, ויש מערכת שלמה שדוחפת אותנו מאחורי
הקלעים להמשיך לשחק את המשחק הזה העין שלנו לא לוקחת בחשבון את העריכות והפילטרים,
את זה שתמונה מציגה בסך הכל רגע קטן וטוב, בלי כל המסביב.
הפער בין מה שאנחנו רואים במסך לבין מה שקיים במציאות, לפעמים הוא תהומי. כאחת שעוסקת כל הזמן בלתעד אנשים, אני חשופה לכל החולשות והקשיים, אלו שאתם בכלל לא מדמיינים לעצמכם שעוברים לאותם אנשים בראש, והכי מצחיק שאתם בכלל לא תשימו לב אליהם מהצד.
אתם יודעים למה? כי אנחנו אלה ששופטים את עצמנו הכי בחומרה!!!
אף אחד לא באמת מוטרד מכמה השיער שלך דליל, מזה שעלית שני קילו או
מרמת השומניות של עור הפנים שלך ביום חמישי, 23.12.21, בשעה 14:00.
אולי זה ינחם אתכם לגלות שאנשים מרוכזים יותר בעצמם ובחסרונות שלהם, מאשר לחפש חסרונות אצל אחרים.
העיסוק שלנו בעצמנו תופס הרבה יותר מקום ומחשבה מאשר כמה שאנחנו בוחנים את הסביבה שלנו (הכוונה לביקורת). כן, זה קצת מוזר לחשוב על זה, אבל אולי זה יגרום לכם להרגיש קצת יותר משוחררים.
אז קמתם היום על הצד המפרגן או השופט שלכם/ן? מודה שאני קמתי חצי חצי, אבל כל יום עושים עוד צעד :)